<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ע</h1>
<h2>דף לז.</h2>
בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ג ב') מסקינן המוכר זרעוני גינה שאין עצמן של זרעונין נאכלין וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ומחזיר לו הדמים שלקח ממנו שחזקתן לזריעה, אמנם אם לקתה הארץ בברד תולין בברד וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם מכירה פט"ז הל' א' ע"ש), מכר לו זרעים הנאכלים אפילו זרע פשתן שהרוב קונין אותו לזריעה הואיל ויש אוכלין אותו אינו חייב באחריות [של] זריעתו ואם הודיעו שהוא ק[ו]נה לזרע חייב באחריותו, והוא הדין לדברים אחרים הנמכרים לרפואה ולצביעה וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם הל' ב' ע"ש), מכאן אתה למד שכל הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למוכרו שם ואחר שהוליכו שם נמצא בו מום אינו יכול לומר לו החזר לי מקחי לכאן אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו או למוכרו שם, אפילו אבד או [אפילו] נגנב אחר שהודיעו הרי הוא ברשות המוכר, אבל אם לא הודיעו שיוליכו למדינה אחרת והוליכו ונמצא שם בו מום הרי הוא ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר (שם הל' ג'), הלוקח מקח ונמצא בו מום ואבד אחר כך או נגנב הרי זה ברשות הלוקח עד שיחזירו, ואם [הודיעו אם] התליע ונפסד מחמת אורך הזמן אחר שהודיעו הרי זה ברשות מוכר, ואם היה לו להודיעו למוכר ולא הודיעו הרי זה ברשות לוקח (רמב"ם שם הל' ד' וע"ש), המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך, שהלכה כשמואל שאומר כן שם בפרק המוכר פירות (צ"ב א'), במה דברים אמורים כשהיה הלוקח קונה לשחיטה ולחרישה, ואם היה יודע שק[ו]נה לחרישה בלבד הרי זה מקח טעות וחוזר וכן כל כיוצא בזה (שם הל' ה' ע"ש), שנינו בפרק כל פסולי(ן) (בכורות ל"ז א' ע"ש וכתובות ע"ו ב') המוכר בהמה לטבח ושחטה ונמצאת טריפה אם נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה הרי זה מחזיר לו את השחוטה ויחזיר המוכר את הדמים (שם הל' ו' ע"ש). בביצה פ"ק (ז' א') אמרינן שהמוכר ביצי תרנגולת שחוטה בכלל של חיה אם לאכילה קנה מחזיר אונאה ואם לאפרוחים מקח טעות הוא.
במסכת בכורות בפרק כל (ה)פסולי(ם) מוכיח שהמוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור, פירות ונמצאו טבלים, יין ונמצא יין נסך, מה שאכלו אכלו ומחזיר להם את הדמים, וכן כל המוכר דבר שאסור לאוכלו מן התורה כך הוא דינו בין שהיה איסורו בכרת בין שהיה איסורו בלאו בלבד, אבל המוכר דבר שאיסור אכילתו מדברי סופרים אם היו הפירות קיימין מחזיר את הפירות ונוטל דמיו, ואם אכלן [אכלן ו]אין המוכר מחזיר לו כלום, וכל איסורי הנאה בין מן התורה בין מדבריהם מחזיר [את] הדמים ואין בהם דין מכירה כלל (רמב"ם מכירה פט"ז הל' י"ד).
<h2>דף נז.</h2>
אמר רבא אמר רב נחמן בפרק האיש מקדש האחין שחלקו מטלטלין הרי הן כלקוחות, פחות משתות [נ]קנה מקח יתר על שתות בט(ו)ל מקח בשתות קנה מקח ומחזיר אונאה, ואם התנו ביניהן שיחלקוהו בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה חלוקה ש[ה]דיינין ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל (רמב"ם מכירה פי"ג הל' י"ב) כרבנן שרב נחמן פוסק כמותן (מ"ב א'). ושיטה זו כתבתי לפי גירסת רבינו חננאל והלכות גדולות (דף צ"ד ב') שתופשה רבינו יעקב עיקר (קידושין מ"ב ב' תד"ה ה"ג) ומדקדק ר"ת (גיטין מ"ח א' תד"ה אי ע"ש) מדאמר רבא אמר רב נחמן דלקוחות הן [ו]מחזירין זה לזה ביובל שהלכה דאין ברירה.
